1.
הפתיחה של פרשת "בהעלותך" עוסקת במעשה המנורה: "וזה מעשה המנורה – מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא, כמראה אשר הראה ד' את משה, כן עשה את המנורה." מביא רש"י בשם ה'ספרי', שלפי שמשה התקשה במעשה המנורה, הקדוש ברוך הוא הראהו באצבע. לכך נאמר: "וזה".

יש לתמוה, במה נשתנתה עשיית המנורה מעשיית שאר כלי המשכן, שדווקא בה משה רבנו התקשה עד שהיה צריך הקב"ה להראות לו ממש באצבע איך לעשות אותה?

ויש לחדד הקושיה, שהרי הממונים על בניית המשכן וכליו היו בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ועוזרו, אהליאב בן אחיסמך למטה דן. אם-כן, גם אם אכן היה קיים איזה שהוא קושי טכני כזה או אחר במעשה המנורה, מה פתאום משה רבנו מתקשה בזה, איפה בצלאל ואהליאב?

2.
סבי הגדול, הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל, אמר ביאור נפלא. משה רבנו ידע, כי המנורה היא המסמלת את התפקיד של עם ישראל בעולם, והוא: להיות אור לגויים, כמו שאמר הנביא ישעיהו: "ונתתיך לאור גויים". לפיכך עמד משה רבנו והתקשה במהות מעשה המנורה. הוא התפלא, איך עם קטן, שיצא זה עתה ממצרים, יהיה המוקד העולמי של כל האמונה ויבוא להורות לשאר העמים, מהי הדרך הנכונה ולגלות להם, שיש אלוקי עולם.

בתור מנהיג עם ישראל עמד משה ושאל: מה ריבונו של עולם מצפה מאתנו, שאנחנו נהיה אור לגויים ונאיר לעולם?!

לו היו נותנים לנו להפיץ קידוש השם ברחבי העולם, ניחא. אלא שבמקרה שלנו נראה, שהמצב בדיוק הפוך – לאורך כל הדורות רודפים אותנו ומענים אותנו ומתעמרים בנו בעלילות שווא, גוזרים עלינו גזרות ולא מאפשרים לנו עצמנו לחיות על פי יהדותנו ולקדש שם שמיים. למעשה, לא נותנים לנו לחיות כלל. הנה אני בא ממצרים, שם לקחו את כל הבן היילוד והשליכו אותו לייאור, וימים בודדים לאחר שיצאנו, כשאך היינו בדרך, יצא עמלק להילחם בנו, כשהמטרה שלו היא להשמיד, להרוג ולאבד את העם היהודי מנער ועד זקן, טף ונשים. איך אפוא אפשר במצבים ובתנאים כאלה להאיר לעולם?

ענה לו הקב"ה: שאלה כמו זו הייתה לך כבר לפני מספר שנים. במפגש, כביכול, הראשון בין הקב"ה למשה רבנו, במדבר, הראה ד' למשה סנה בוער באש, והסנה איננו אוכל. משה לא הצליח לתפוס מבחינה הגיונית, איך זה שייך. ויאמר משה: "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה." איך זה שהוא מחזיק מעמד וממשיך להתקיים? הרי על פי כל הנתונים שהיו, אם סנה, שהוא שיח קוצני ויבש, בוער באש בחום של מדבר, הוא אמור היה להתכלה בין רגע, אז איך זה שאיננו אוכל? קרא לו הקב"ה מתוך הסנה, "ויאמר: אנוכי ד' אלוקי אביך אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב… ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי" וגו'. המסר היה: אני אתכם! לכן אין קושיות ואין תהיות.

כשעמד משה לפני ריבונו של עולם והתקשה במעשה המנורה, אמר לו הקב"ה: אתה מתקשה במעשה המנורה, לא מבחינה טכנית, שהרי הבנייה מוטלת על בצלאל ואהליאב, אלא מה התכלית שלה… כמראה! בה' הידיעה. כמו שבאותו מראה, אשר הראיתי אותך בסנה הבוער באש, והבהרתי לך, שמכיוון שאני אתכם, אני ד' שבראתי את השמיים ואת הארץ, כמראה סנה שבוער באש, וכנגד כל הסיכויים איננו אוכל, כך יהיה מעשה המנורה. כל הצרות וכל הפורענויות לא יפריעו לעם שלי לקיים את השליחות שלו.
כמראה אשר הראה ד' את משה, על אותו בסיס, כן עשה את המנורה.

3.
הנה גם בימים אלו מנסות אומות העולם להשפיע עלינו ולהחשיך את אור העם היהודי על ידי הכנסת גורמים זרים ועמותות שונות, שישפיעו באופן ישיר או בעקיפין על אופיה של מדיניות ישראל. ובכן, לא רק שצריך להתנגד לדבר בכל תוקף ולמנוע בכל דרך את דריסת רגל כגון זו אלא להיפך, מוטל עלינו להשפיע מהאור שלנו על שאר העמים ולא להתבולל ביניהם.

מה שאמר הרב פרנקל בשנותיה הראשונות של המדינה, רלוונטי גם היום. אלפי שנים מנסים להכביד עלינו ולמנוע מאתנו מלמלא את הייעוד שלנו, אבל לנו יש ייעוד, ובזכות ההבטחה האלוקית שלצידנו, "כנגד כל הסיכויים", עוד נמלא אותו, ויתקיים בנו רצון השם – "ונתתיך לאור גויים".

4.
נסיים במילות פרדה ממרן, רבם של כל בני הגולה, הגאון הגדול רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצוק"ל.

באותו יום נורא, שבו נלקחה מאתנו נשמתו הטהורה, ניגשתי לאברך תלמיד חכם, הנמנה על אחד מתלמידיו הקרובים ביותר למרן זצ"ל. כמו שאר חבריי, שהצטופפו סביבו, גם אני רציתי לשמוע באלו מילים יבחר כדי לתאר את רבו המובהק ברגעים הראשונים, לאחר שנתבשר בבשורה המרה. אחר שתיקה ארוכה ותחושת מחנק הוא אמר: "עניו! הוא היה עניו!" והוסיף סיפור קצר: ה"חזון איש" אמר לי עליו, שהוא בעל מום. למה?… כי לכולם יש יצר של גאווה. יש כאלו שמתמודדים איתו ומתגברים עליו, ויש כאלה שלא מצליחים להתגבר או שלא מתמודדים בכלל. אבל לר' גרשון אין יצר כזה. הוא שונה מכולם. הוא בעל מום. כשאמרתי את הדברים לרבנו – סיפר אותו אברך – אמר לי רבנו זצ"ל: "לצערי, זה 'מום עובר'. זה עבר לי כבר מזמן." יהא מליץ יושר על כולנו, אמן.